קטונתי, קטונתי קטונתי.
כתבתי כל כך מעט, פרסמתי עוד פחות מזה, התמחיתי במיילים מושקעים, הספר הראשון שלי "שני חדרים בצפון הישן" יצא מזמן בהוצאת זב"ם, וגם אין לי לינק אליו, שני הסיפורים הקצרים שפורסמו אחריו ב"עושים את זה" – קובץ סיפורים של בוגרי סם שפיגל – היו קצרים מדי ומעטים מדי. מה אני עושה כאן בעצם?
ובכל זאת, דברים שאולי כדאי לדעת:
ימימה זה במלרע. אני עומדת על כך.
גדלתי בקיבוץ נידח.
למדתי המון דברים באוניברסיטה ולא באוניברסיטה, אבל חברי הטובים יודעים שעמוק בפנים אני בעיקר זמרת אופרה, בימים מסוימים, וזמרת ג'אז בימים אחרים, פרימו סופרנו דקיק בימים מסוימים וקונטרה אלט עמוק באחרים.
גרתי ברוונה חצי שנה, וגאלה פלצ'ידיה היא דמות במיתולוגיה הרוונייתית, אבל חוץ מזה, שמה של המקהלה ששרתי בה שם.
את כל מה שאני אומרת, בחיים בכלל וכאן בפרט, יש לקחת בעירבון מוגבל.
געגועי לגאלה פלצ'ידיה 