מילה חדשה יש לאבישג, שהיא אומרת בסוף הארוחה: סיאם. ואני, שגמרתי אומר בלבי (או שמא סיאמתי אומר) שהבת שלי תגיד "גמרתי" גם בהקשרים תמימים, ואולי אף תחזיר לשורש את כבודו האבוד ובעזרתה נחדיר אותו שוב לגני הילדים, מוצאת את עצמי מדי פעם שואלת אותה "סיימת?" בסוף האוכל, כדי לוודא שהיא באמת גמרה, פשוט כי אני לא בטוחה אם היא מבינה את השאלה "גמרת לאכול?"
חופשה בצפון
בכביש 805 שבו נהרגו היום שלושה בני אדם נסענו רק אתמול בדרך לנחל צלמון (לא כדאי לטרוח – אין שם מים, ובעונה הזו – אין גם מה לראות). בארץ הצפון חוקי התנועה משתנים. אנשים יוצאים לעקיפות מסוכנות ומאלצים את הנהגים שממול לרדת לשוליים, משאיות עומסות את הכבישים ולא נותנות לעבור. בדרך לקצרין שתי משאיות ארוכות של מי עדן נסעו כחמש דקות זו לצד זו בכביש שבו נתיב אחד לכל כיוון. מובן שרשמנו את פרטיהן. יובל טוען שבטבריה לא מצייתים לאף חוק תנועה, אבל כשכף רגלו של הולך רגל דורכת על הכביש עוצרים מיד. זה הציל את הטבריינים (או קורבנות פוטנציאליים אחרים) פעם אחת. מכונית תופת עצרה עצירת פתע כשזקנה ניסתה לחצות את הכביש כמקובל במקום. המכונית התפוצצה על יושביה.
במקום חופשה במלון או בצימר, ומכיוון שבמילא לא התכוננו כמו שצריך, החלטנו על חופשה משפחתית בצימר המשפחתי שלנו – ביתם של יובל ודבורה, אחי וגיסתי, במצפה נטופה. אין להשוות בין החופשה הזו לבין זו של שנה שעברה, במלון יוקרתי באילת, חופשה שנסנו ממנה כעבור שלושה ימים. אבישג, שחוששת בדרך כלל מאנשים שהיא לא מכירה (וכמה כבר יוצא לה לראות דודים ובני דודים שגרים רחוק?) חרגה ממנהגה ונקשרה במהירות לאנשים החדשים ואנחנו זכינו פה ושם בכמה דקות של מנוחה כשבני דודיה המבוגרים העסיקו אותה. כדאי לנסות, גם אם אין לכם אחים בצפון. מעכשיו ועד להודעה חדשה לחופשות יוצאים רק עם המשפחה או עם חברים שיש להם ילדים.
חופשה מאושרת
חופשה מסוכנת
כדי לגוון, וכדי שאמא שלי שבאה לביקור לא תשתעמם, הלכתי יום אחד עם אבישג למתחם משחקים בקניון איילון במקום למשחקייה הרגילה שלנו. אחרי ביקור שם, שום דבר לא יכול להפתיע. ומה יקרה אם מישהו יעמוד בכניסה ויספור ראשים, ובשלב מסוים יגיד שאין כניסות יותר? ומה יקרה אם יגבילו את גיל הנכנסים? לא, אף אחד לא יעשה את זה, כי כל ראש זה עשרים שקלים (ובמימדיון קצת יותר). המתחם צפוף ויש בו ילדים בני שנה וחצי ושנתיים לצד ילדים בני שמונה שקופצים בבריכת הכדורים בלי לעשות חשבון לאף אחד וזורקים כדורים לכל כיוון. לא יכולתי שלא להתגעגע למשחקייה שלנו, "קוביות" שם מדיניות הגבלת הכניסות קשוחה יחסית והעומס אף פעם לא חריף במיוחד. בשבוע הקרוב עד תום החופש בוודאי עוד נבקר שם פעם או פעמיים. יחסית לכל היתר, מספרות אמהות יודעות דבר (לי אין למה להשוות עדיין), הם הטובים ביותר.
געגועי לגאלה פלצ'ידיה 
תגובות
הייתה להקה כזאת, סיאם.
צילום מקסים לגמרי.
סיאמתי את מה שהיה לי להגיד
🙂
הראשון- גם לי עלתה הקונוטציה של להקת סיאם משנות השמונים, אלטרנטיבה ישראלית מוקדמת
השני- גם אני, כמו חלי, מסכים עם כך שהתמונה הזו שלכדה אנרגיה של כייף ואהבה היא תמונה מצויינת
השלישי- אני מזועזע ולא מופתע מהמוות הנוראי במימדיון. כשהבן שלי היה בקייטנה בחופש הזה מחשבותיי רעדו כל פעם שהיה להם יום כייף מפוקפק ומסוכן בבריכה ובפארקי שעשועים למיניהם, זה שערוריה שבמקומות הללו אין מספיק כח אדם ואין מספיק פיקוח למתרחש הכאוטי
אמסור לצלם. הפעם זה היה אחי.
ויש עוד פה.
http://picasaweb.google.com/barkan1/TripToTheNorth?authkey=0eBwLM7JvRw
ואני, שרון, מזועזעת מהמחשבה שעוד כמה שנים זה יהיה או קייטנה מהסוג הזה או איתי בבית, ונראה לי שבכל מקרה, האופציה השנייה היא כנראה זו שאבחר בה. (בתור ילדה בכלל לא הכרתי את מושג הקייטנה העירונית, ובכל פעם שאני שומעת עליה אני מבינה שזה נורא…)
איזו תמונה – מאורע חד פעמי בהחלט!
אבל זה לא הצלם, זו הדוגמנית…
לסיאם הארץ, שמה הקודם של תאילנד ול"אנה ומלך סיאם"… אבל נראה לי שבגיל הזה ממילא היא לומדת כל הזמן מילים חדשות, ככה שאם ה"סיימתי" הזה ממש מטריף אותך את יכולה להגיב ל"סיאם" בשאלת אישור כמו "גמרת לאכול?"
במחשבה שנייה, כל עוד זה סיאם ולא סיימתי, זה לגמרי מקסים וראוי לעידוד…(-:
על התמונה ועל הדוגמנית.
לטלי, אני באמת שואלת אותה, מה את חושבת? היום פגשתי ילדה בת גילה שעדיין לא הולכת לגן ואומרת בלי בעיה "גמרתי". זה ממש מצא חן בעיני.
בכל מקרה, בגיל הזה עדיין שמות הגוף לא ממש ברורים תמיד, והרבה פעמים הם חוזרים על מה שאומרים להם. אז אם שואלים "סיימת?" היא לא יודעת לומר "סיימתי" אלא חוזרת על השאלה בסימן קריאה.
לא פקפקתי בזה לשנייה.
התכוונתי רק לכך שזאת בדיוק ההזדמנות שלך להדגים לה ש"סיימת" ו"גמרת" זה בעצם אותו דבר…
בדיוק בגלל שהיא נמצאת בשלב שבו למידת השפה שלה כל כך אינטנסיבית וחדשה ומבוססת על חיקוי של מה שהיא שומעת, היא תפנים מהר מאוד את העובדה שהמשמעות זהה.
ואגב, גם אני, כמובן, מתפעלת קשות מהדוגמנית (אפילו נכנסתי לקישור והתפעלתי קשות עוד יותר, בעיקר מהגלידה עם המבט המהורהר).
תמונה נהדרת! אושר (מושלם כזה, כמו שיכולהיות רק בגיל הזה).
וגם: איתך במאבקך הצודק מאוד להשבת ה'גמרתי' לשפתנו.
מה את אומרת, יש סיכוי לגדל כאן דור חדש אשר לא ידע את סיאם?
ליאורה- נראה לי שאין סיכוי. איך אצלך? הילד אומר גמרתי? הוא עוד לא התקלקל?
אפרופו אנה ומלך סיאם, עם הקוקו המצחיק הזה למעלה היא תמיד מזכירה לי קצת את הילדים של המלך בסדרת הטלוויזיה. (מישהו זוכר?)
בכל מקרה, זה הכרחי, כדי שהשיער לא ייכנס לעיניים.
רוב הזמן הוא משתמש ב"נג-מר" מתנגן כזה(ומשובש בחן, כמובן), אבל גם גמרתי (גמאתי) הוא אומר.
ביום שישי אנחנו מתחילים ללכת לגן, נראה כמה זמן יקח לו להתקלקל. 🙂
לעניין הקוקו, יש לאבישג באמת שיער דקיק וחלק כמו של ילדי מלך סיאם, לא? (נסיכה או לא נסיכה?)
אני לא זוכרת את הסדרה, אבל נורא אהבתי את הסרט הדביק עם ג'ודי פוסטר והסיני החתיך ההוא. 🙂
גם אצלנו הולך חזק נגמר. וכמו כל המילים שהיא אומרת, הוא משובש היטב וקשה היה להבין אותו אלמלא היה מלווה בתנועת ידיים הכרחית.
מקווה שלא יתקלקל. 🙂