להציל את הילדים מלימודי המתמטיקה

כשאבישג היתה בכיתה אל"ף, אולי אפילו לקראת סוף הגן, היא ישבה יום אחד, חשבה וחשבה ובסוף אמרה, אמא, נכון פעמיים שמונים וארבע זה ארבעים ושתיים? טוב, ברור שהכיוון הפוך, אבל תודו שיש פה שמץ מסוים של חשיבה מתמטית. בהמשך, בכיתה אל"ף היא ידעה כבר לומר לי מה החצי של כל מספר זוגי עד מאה. בחישוב בעל פה. בלי עיפרון ונייר.

אני לא מנסה לומר שאני מגדלת גאון קטן בבית. האמינו לי, זה לא המקרה. אם כי, כפי שביקשתי לעיל, תודו שיש פה עדות ליכולת חשיבה מתמטית, אולי אפילו גבוהה מעט מהממוצע. אז למה בכל זאת לפני כל מבחן בחשבון (אגב, הם קוראים לזה מתמטיקה מכיתה אל"ף, הבוז) אנחנו מורטים את שערות ראשינו בתקווה שהפעם יעבור לנו בשלום? כנראה משום שמה שמלמדים בבתי ספר יסודיים היום זה לא ממש חשיבה מתמטית אלא הבנת הנקרא שקשורה קצת למתמטיקה, צרכנות שיש בה עניינים מתמטיים. דברים כאלה.

אבישג התחילה עכשיו כיתה דל"ת. אני די בטוחה שבגילה כבר ידעתי לעשות חילוק ארוך. כפל ארוך בוודאי ובוודאי. מספרים שליליים למדנו – בוודאות – בשלוש השנים הראשונות בבית הספר. אצלם נגעו במינוסים בקלילות בשנה שעברה (על הדבר הארור המכונה "יְשר המספרים" כי ציר המספרים כבר לא טוב לנו, ומי שיכול להגיד ישר המספרים בלי לטעות שיקום) ועכשיו היא לומדת את המספרים עד מיליון, כך נקרא הספר, שכה אחיה. תהרגו אותי, אני לא מבינה מה שונה מספר בן שש ספרות למספר חד ספרתי, כל עוד יודעים את הבסיס היטב. ארבע פעולות חשבון פשוטות. אבל לא. הם צריכים להכיר מספר מספר, בשמו הפרטי. הכללות? יכולת הפשטה? לא בבית ספרנו. זה לא היה חמור כל כך אלמלא זה היה באמת מפריע לתהליכי חשיבה מתמטיים בריאים שיש לילדים עם קצת שכל. אבל פה ושם זה מפריע, והתסכול רב.

כשכתבתי לאחרונה את הכתבה על לימודי האנגלית בבית הספר שאלה אותי אחת המרואיינות, למה שואלים את זה רק על אנגלית? למה לא להתחיל חשבון מאוחר יותר? מכיוון שהכתבה היתה על אנגלית ולא על מתמטיקה, לא הפניתי אליה את השאלה שמנקרת במוחי כבר זמן מה, והיא – למה להתחיל בבעיות מילוליות כל עוד הילדים לא מבססים את יכולת הבנת הנקרא שלהם? למה לבלבל להם את המוח במקום ללמד את האל"ף בי"ת של החשבון?

ואפשר גם לחזור לקרוא לזה חשבון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה קלרטג  On אוקטובר 26, 2014 at 8:58 am

    שלום רב. מה, אני הראשון?

    אורי קרא את זה?
    כל הכבוד לי. אני לא מציע לך שום דָבָר.
    וכל הכבוד לי. אני לא כותב כלום על הגמילה שלך מהפייבוק.

    ואין צורך להגיב, כמובן.

    בכבוד רב ובברכה,

    משה קלרטג

    מנחם דונש
    צעיר הגיסים

  • 1haam  On אוקטובר 26, 2014 at 12:52 pm

    אותי המתמטיקה צילקה לנצח… הנה דוגמה: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2189255

  • ימימה  On אוקטובר 26, 2014 at 8:03 pm

    כן, קראתי את זה כשזה התפרסם בזמנו. אבל דיסקלקולוס בצד, אני חושבת שרוב הדברים שמלמדים אמורים להצליח לרוב הילדים, ואפשר גם להציע עזרים, רק לא להפוך את האמצעי למטרה. את ההקלות לעיקר הלימוד, כי אז המטרה מתפספסת. ובעיקר – לא ללמד את הילדים לחשוב דרך דברים שבעיני איזה פופטיץ עושים את הלימוד לקלים יותר, כי הרבה פעמים הם רק מסבכים את החיים, וכאמור, מפריעים לתהליכי חשיבה בריאים.

    עוד אנו מדברות והקטנה יותר, בכיתה אל"ף, הציעה להיעזר בדיסקיות כדי לענות על שאלות חיבור פשוטות. היא יודעת לענות עליהן גם בלי הדיסקיות האלה, ובקלות רבה (פעם קראו לזה בדידים), אבל מכיוון שלימדו אותה שככה קל יותר אז היא חשבה לעצור לרגע את שטף העבודה, לקחת לה את העזרים ולהיעזר. מובן שעצרתי את זה בעודו באבו.

    • Rocky  On מאי 16, 2017 at 2:30 am

      This is a neat suryamm. Thanks for sharing!

  • מואדיב  On אוקטובר 27, 2014 at 7:29 am

    הבעיה המרכזית היא, שמתעקשים ללמד בבתי הספר היסודיים בצורה הפוכה ממה שהמוח שלנו בנוי לקלוט. אנחנו קולטים את המוחשי טוב יותר מאשר את המופשט, ואת מה שקרוב אלינו בקלות יותר מאשר את הרחוק.
    אז הילד חי בבית, ומושגים כמותיים בסיסיים נקלטים אצלו – בין אם הוריו קראו את פיאז'ה ובין אם לא. הוא יודע להבחין בין "יותר" לבין "פחות", בין "הרבה" לבין "מעט", ובשלב מסויים – הוא גם סופר ומונה.
    ברגע בו הוא מתחיל אינטראקציות חברתיות, עם אחים או חברים, הוא מתחיל לדעת לחלק. אם נשאל ילד בן חמש "כמה זה 6/3?", ספק אם נקבל תשובה טובה. אם ניתן לו שישה קלפי משחק ונבקש ממנו לחלק אותם "שווה בשווה" עם שני החברים שאיתו כרגע – הוא יעשה זאת די בקלות.
    ובכן, הילד גדל, לומד על הדרך מושגים בתורת הקבוצות – בלי לקרוא להם כך, ומתקדם לא רע.

    ואז… אז הוא מגיע לכתה א'.

    ופתאום, במקום להמשיך עם המוחשי והמוכר לו, עוברים למושגים מופשטים זרים מאד – "מספר". מישהו כאן מבין את המהות של "תשע"? למה להתחיל בלימוד דברים מופשטים ולא להמשיך עם המוחשי – מה יותר גדול מ-8, אם ניתן לשלושה חברים שלושה קלפים לכל אחד, כמה יש בסך הכל, וכו'?

    בצעירותי, לימדו חשבון עם בדידים. דורות שלמים ידעו שאדום ועוד ירוק שווה כתום – אל תתפסו אותי בצבעים, אני לא מדייק.

    כל שנותר לי, אחרי שכמעט עשרים שנה אני הורה במערכת החינוך הישראלית, הוא לבקש עבור בני הקטן שהחל כתה א':

    Primum Non Nocere

    אלמואדיבּ

    • Viki  On מאי 16, 2017 at 4:30 am

      I'm shkoecd that I found this info so easily.

  • ימימה  On אוקטובר 27, 2014 at 10:12 am

    אני מצטרפת בכל לב למשאלתך. וגם שמחה לראות אותך כאן.

  • Stretch  On מאי 16, 2017 at 1:32 am

    Coronel:O outro coronel, da Libia, Qaddafi transformou a catedral católica de Tripoli numa mesquita. E no Afeganistão, o governo talibã dinamitou os famosos Budas de Bamiyan em março de 2001. Este é o destino dos monumentos cristãos da Europa e da América quando o Islamismo dominar o Ocieentd.Hereticus

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: